ע"א 62012-10-13

תקציר

ערכאת הערעור מצאה כי פסק דינו של בית משפט קמא התבסס במידה רבה על טעויות עובדתיות ונסיבות חריגות מצדיקות בחינה מחודשת של המסקנות. בית המשפט קבע כי המערער הצליח להוכיח כי הנתבעים, פריד ואמל, פעלו בחוסר תום לב והציגו מצגי שווא כלפיו. נקבע כי פריד מכר את הרכב למערער וקיבל את התמורה בגינו, למרות הכחשותיו. בית המשפט קיבל את הטענה כי פריד ואמל פעלו ברשלנות והציגו מצג מטעה, וטענתם כי פעלו בתום לב נדחתה. הימנעותם מגילוי מידע חיוני וניסיונם להסתיר את העובדות האמיתיות היוו חוסר יושר חוזי. עם זאת, המערערת נמצאה אשמה גם בכך שלא בדקה את הרכב כראוי ויצרה סיכון משותף שהתממש. משכך, האחריות לנזק התחלקה שווה בשווה בין המערערת, אמל ופריד. סכום הנזק נקבע על 41,770 ש"ח, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 30 ביוני 2003, שישולמו ביחד ולחוד על ידי פריד ואמל. כל אחד מהם ישלם למערער 13,922 ש"ח, תוך שהוא נושא גם בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך הדין באופן שווה. הערעור נגד המשיב הרביעי, אקריה, נדחה בחלקו, וההוצאות שנפסקו לטובתו על ידי בית משפט קמא בוטלו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 03/08/2014.