ת"א 54825-03-21

תקציר

התובעים והנתבעים חלקו על החזקה בחלקת אדמה. התובעים טענו כי הם מחזיקים בקרקע משנת 1948 ורצו שבית המשפט יצהיר על זכויותיהם בה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא חלקו על הפקעת הקרקע וכי טענתם תיאורטית וחסרת טעם שכן הקרקע כבר הופקעה על ידי המדינה. יתר על כן, שלושה הליכים משפטיים – הליך הפקעת הקרקע, הכרזת המופתי כנפקד ופסק הדין הקודם של בית המשפט שקבע כי התובעים פלשו לקרקע שלא כדין בשנת 1997 – עיגנו את זכויות המדינה בקרקע. עוד ציין בית המשפט כי התובעים לא פעלו במסלולים הפרוצדורליים המתאימים בתביעותיהם וכי השתק החברה מנע מהם לדון מחדש בנושא. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעים והורה להם לשלם הוצאות משפט מתונות. החלטה זו התקבלה בהיעדר צדדים וניתן לערער עליה על פי דין.