ע"פ 897/12

תקציר

שלוש פניות נובעות מתקרית חטיפה ואיומים שבה היו מעורבים שלושה בני אדם, שאחד מהם עדיין לא זוהה. שניים מהמעורבים, חאלד ונדאל, מערערים על הרשעתם. בנוסף, נדאל מערער על גזר דינו, בעוד המשיב מערער על הקלה בעונשים שניתנו לשניים. כתב האישום מייחס לנדאל וחאלד סחיטה באיומים וחטיפה לצורך רצח או סחיטה. ההאשמות נובעות מתקרית שבה המתלוננת, שחפצה במערכת יחסים רומנטית עם נדאל, פותתה לפגישה. חאלד הצטרף לפגישה במפתיע, והשלושה נסעו למקום שבו איימו על המתלונן, הכו אותו וסחטו אותו. המתלונן נמלט במהלך משיכת הכספים שנסחטו בכספומט ודיווח על האירוע לרשויות. עיקר המחלוקת נסובה סביב קבילות ומהימנות הודעותיו של המתלונן במשטרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. בית המשפט המחוזי הכריז על המתלונן כעד עוין וקיבל את הודעותיו במשטרה כראיה קבילה. בית המשפט מצא את ההצהרות אמינות ונתמכות בחיזוקים, מה שהוביל להרשעתם של נדאל וחאלד באישום הראשון של סחיטה באיומים וחטיפה. נדאל הורשע גם באישום שני בניסיון לשכנע את המתלונן לחזור בו מהודעתו במהלך החקירה. באשר לערעורים על גזר הדין, קובע בית המשפט העליון כי החלטת בית המשפט המחוזי לקבל את דברי המתלוננת הייתה כדין וכי ההרשעות מבוססות. בית המשפט דוחה את טענות המערערים בדבר סתירות בדברי המתלוננת והצורך הנטען בראיות סיוע נוספות. יתר על כן, הראיות תומכות במסקנה כי נדאל וחאלד ביצעו את העבירות. בערעור על גזר הדין, בית המשפט מוצא את עונשי שנת המאסר מקלים מדי ומחליט להחמירם לשנתיים מאסר. שאר רכיבי המשפט נותרים ללא שינוי. בית המשפט מדגיש את חומרת העבירות, את הצורך בהרתעה, ואת חוסר האחריות והאמפתיה שהפגינו המערערים. ערעורו של המשיב על גזר הדין מתקבל, אפוא, ואילו הערעור על הכרעת הדין נדחה.