ע"א 411/73

תקציר

פסק הדין סובב סביב תאונת עבודה טרגית שהביאה למותו של אדם בשם דוד פרחי. האירוע התרחש באתר בנייה שבו מכונת מיקסר התהפכה ופגעה בו. הוגשו מספר ערעורים וערעור נגדי על החבות והפיצויים בעקבות תאונה זו. הקבלנים הראשיים של הבניין, אברהם אלטמן ודוד אלון, נמצאו כבעלי חובת זהירות כללית כלפי פרחי, גם לאחר סיום העסקתו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הם אינם אחראים לתאונה עצמה, שכן לא ניתן היה לצפות אותה באופן סביר. קבלני המשנה, אלי אלקבץ ויוסף סופר, שהיו אחראים על הכנת הבטון ותפעול המיקסר, נמצאו כמי שהפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם. יוסף סופר, שהעסיק את אחיו עזרא סופר להפעלת המיקסר, נשא באחריות ישירה ושילוחית למעשיו הרשלניים של עזרא. בנוסף, אלי אלקבץ הואשם גם בכך שלא פיקח כראוי על המצב. בית המשפט לא ייחס כל פגם למנוח, דוד פרחי, ולמעשה מצא כי הוא לא היה מעורב בהזזת המיקסר, מה שהופך אותו לקורבן התאונה. מבחינת הפיצויים, הסכימו השופטים עם הערכת בית המשפט המחוזי, תוך התחשבות בפוטנציאל השתכרותו של המנוח עד גיל פרישה. הם חישבו פיצוי כולל של 153,000 ל"י, שהוגדל ל-184,300 ל"י לאחר הוספת ריבית ושיקולים אחרים. בוטל ניכוי בגין אשמתו התורמת של המנוח, אך הוחל ניכוי בגין תשלומי המוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך נקבע פיצוי סופי של כ-80,000 ל"י. גם חברת הביטוח, מנורה חברה לאחריות וביטוח משנה בע"מ, נמצאה אחראית לפיצוי המערערים בגין פוליסה שהונפקה לטובתו של יוסף סופר. החברה טענה כי יוסף לא מסר הודעה מיידית על התאונה, אך בית המשפט קבע כי הוראת ההודעה ברורה וחד משמעית, והשיהוי של יוסף נסלח. לבסוף פסקו השופטים על חלוקת ההוצאות, והורו לאחראים לפצות את המערערים ולשלם את שכר טרחתם.