תמ"ש 31089-03-22

תקציר

השופט במקרה זה נדרש להכריע האם לחייב את המשיב, תושב חוץ, להעמיד ערבות לתשלום הוצאותיו של המבקש במקרה שתביעותיו של הראשון יידחו. היה עליהם לאזן בין יכולת הגישה לערכאות – זכות חוקתית – לבין הקושי הפוטנציאלי בהחזר הוצאותיו של המבקש. המבקשת טענה כי המשיב לא שילם בעבר הוצאות שנפסקו נגדה. השופטת הסכימה עם המבקשת, והדגישה כי טענות המשיב בדבר הפרת הסכם הגירה על ידי המבקש אינן מבוססות או טריוויאליות. זאת ועוד, מצבו הכלכלי של המשיב והתנהלותו בעבר הצביעו על חוסר נכונות לפרוע חיובים. השופטת החליטה כי על המשיבה להעמיד ערבות בסך 90,000 ₪ בכל אחד משני ההליכים, ואם לא תעשה כן בתוך 10 ימים, תביעותיה יידחו. השופטת גם בחרה שלא לפסוק למבקש הוצאות נוספות בגין בקשה זו, בהתחשב בהחלטה ובנסיבות. פסק דין זה מחזק את האופי החריג של דרישת ערבות להוצאות ואת חשיבות הבטחת הנגישות לצדק, תוך התחשבות גם בצורך בהגנה מפני תביעות סרק, והחזר הוצאות.