ת"א 28778-02-21

תקציר

התובעת, למיה, תבעה את הנתבעים, עיריית חיפה וועדת התכנון המקומית, לפיצויי הפקעה בגין חלקה בחלקת אדמה. הקרקע המדוברת הופקעה על ידי הנתבעים בשנת 2007 לצרכי ציבור אך התובעת לא קיבלה כל הודעה על כך. בשנת 2011 החלו הנאשמים לבצע עבודות בחלקה. התובעת טענה כי עד שנת 2019 לא היו לה זכויות בנות מימוש שכן זכויות היורשים בחלקה לא נרשמו ולכן תקופת ההתיישנות צריכה להתחיל רק ממועד זה. הנתבעים טענו כי התביעה נדחית בזמן, שכן היא הוגשה לאחר שבע שנים ממועד ההפקעה. לחילופין, ביקשה התובעת להירשם כבעלים של 49/60 חלקים בלתי מוגדרים במקרקעין. בית המשפט קבע כי הנתבעים אכן לא הודיעו לתובע על ההפקעה כנדרש בחוק. לפיכך, טענת התובעת כי לא הייתה מודעת להפקעה הייתה מוצדקת. משכך, תקופת ההתיישנות הוקפאה עד שהתובע ידע את כל העובדות המהוות את עילת התביעה, או לחילופין רק במועד בו התכוונה העירייה לרשום את החלקה על שמה, בשנת 2020. לפיכך, התביעה לא התיישנה. עוד קבע בית המשפט, כי טענת הנתבעים כי התובעת התמהמהה בהגשת התביעה בשל האיחור ברישום הזכויות בחלקה נדחתה, שכן התובעת סיפקה הסבר סביר לשיהוי. זאת ועוד, הנתבעים לא הוכיחו כל נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי והפסיקה בעניין שיהוי הוגבלה למקרים חריגים. בית המשפט דן גם בחלקה של התובעת וקבע כי די בראיות התובעת בדבר צו הירושה והסכמי חלוקת העיזבון כדי להוכיח את זכותה להירשם כבעלים של חלקים 5/144 ו-1/24 מהחלקה. עם זאת, מאחר שההסכמים לא הוכחו דיים ומתוך זהירות למניעת כפל תביעות, הונחה התובע לצרף את יורשי המנוח כנתבעים ולמסור תצהיריהם המאשרים כי אין להם טענות בנוגע לפיצויי ההפקעה. חלקו של התובע בפיצוי ייקבע בתום ההליך. לסיכום, חויבו הנתבעים לשלם לתובעת פיצויי הפקעה בגין חלקה בחלקה. המניה המדויקת תיקבע בהמשך.