רע"א 9244/05

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין פיצויי רדיפות הנאצים. המבקש, שעלה לישראל מגרמניה בשנת 1939, תבע פיצויים מממשלת ישראל בגין נזקים בריאותיים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957. עם זאת, בקשתה נדחתה פעמים רבות על ידי ועדת הערר ובית המשפט המחוזי, בנימוק שהיא יכלה לתבוע פיצויים מהרשויות הגרמניות, שכן הסכם לקסנבורג לא מנע ממנה לעשות כן. המבקשת טענה כי החוק הגרמני מנע ממנה להגיש תביעות חדשות לאחר 1.1.1970, דבר שהוביל לתוצאה קשה וכי החוק הישראלי מתכוון לפצות ניצולים על סבלם. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורה בקובעו כי לשון החקיקה של חוק נכי רדיפות הנאצים הייתה מפורשת ואינה כוללת אותה בהגדרתו. בית המשפט הסביר כי אינו יכול להטיל אחריות כספית על המדינה כאשר המחוקק החריג אותה במפורש. בנוסף, הפנתה השופטת לתשובת המשיב בנוגע למצבה של המבקשת, שלא נתנה לה מענה. המשפט הגרמני ותורת המשפט בסוגיית אפשרויות התביעה העתידיות של אנשים שמחלתם התגלתה לאחר המועד האחרון לתביעות לא טופלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לו סמכות להסיק תוצאה שונה בהתבסס על הנסיבות הספציפיות ולכן אינו יכול להיעתר לבקשת המבקש.