ע"ע 54650-09-16

תקציר

פסק הדין דן בשתי עילות תביעה בנוגע לחוזי עבודה והאם ניתן לאשר אותם כתובענות ייצוגיות: העילה הראשונה קשורה לייחוס דמי הבראה בשכר שעתי, והשנייה נוגעת לתשלום חלקי עבור משמרות לילה. לגבי עילת התביעה הראשונה, בית המשפט מאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית. השיקול המרכזי הוא האם העובדים הסכימו להכללת דמי הבראה בשכרם השעתי, ואם כן, האם שיעור הקצבה הוגדר בבירור. פסק הדין קובע כי אין מניעה לכלול את הקצבה בשכר, אך חייבת להיות ראיה ברורה להסכמה ולשיעור מוגדר. מאחר שבחוזה העבודה לא צוין שיעור דמי ההבראה, והשיעור השתנה באופן לא סדיר בפועל, קובע בית הדין כי יש להגביל את הקצבה לשיעור הנקוב בצו ההארכה. יש להתייחס לסכום העודף כאל הטבה סוציאלית ולשלמו בהתאם. לגבי עילת התביעה השנייה, בית המשפט אינו מאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית. התביעה מתייחסת להגדרת שעות משמרת לילה ולתשלום המקביל. החוק מגדיר עבודת לילה ככל עבודה בהיקף של שעתיים לפחות בין השעות 22:00 בערב ל-6:00 בבוקר. בית המשפט מסביר כי כוונת המחוקק מאחורי הגדרה זו הייתה לקצר את יום העבודה ולא לספק שכר גבוה יותר. מאחר שחוזה העבודה כבר קובע שכר שעתי גבוה יותר עבור עבודת לילה החל מהשעה 22:00, ובהינתן שתביעת המערערים אינה על שעות העבודה השמינית והתשיעית, בית הדין אינו מוצא כל הצדקה בתביעה. המערערים מבקשים לאמץ רק חלק מהמסגרת החקיקתית, המשבשת את האיזון הפנימי של החוק. כמו כן, הציג המשיב ראיות לשיחות עם עובדים, חתומות על ידם, אשר העידו על הבנתם את מרכיב משמרת הלילה. בית המשפט מצדד בפרשנותו של המשיב לחוזה, ומציין כי המערערים לא הביאו ראיות לנוהג שונה או לעמימות בתבנית החוזית. לפיכך, עילת התביעה הראשונה בנוגע להפרת זכויות חברתיות מאושרת כתובענה ייצוגית ותועבר לוועדת האכיפה, ואילו עילת התביעה השנייה לא מאושרת. פסק הדין מפרט גם את השלבים הבאים לקביעת הגמול שישולם לתובעים הייצוגיים ושכר טרחתם.