רע"מ 35759-11-15

תקציר

פסק הדין נסוב סביב דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית הדין לעררים בתל אביב, שדחה בקשה של אזרח סודני לצו מניעה זמני נגד התייצבות במתקן חולות בישראל. המבקש, שנכנס לישראל בשנת 2011, ערער על צו עיכוב ביצוע לפי החוק למניעת הסתננות. בית הדין לעררים דחה תחילה את צו המניעה בשל הסיכוי הנמוך להצלחת הערעור, בנימוק שהמבקש עמד בקריטריונים של משרד הפנים והציג טענות כלליות המשותפות למבקשי מקלט אחרים. בנוסף, התייחס בית המשפט לפרשת דסטה, והדגיש כי אין די בהעדפת המיקום של המבקש כדי לגבור על החוק. באשר לטענות בריאותיות, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי להחריג את המבקש מתחולת החוק, וציין כי הוא לא הוכיח נזק חמור ובלתי הפיך מהשהייה בחולות. טענותיו של המבקש כללו פגיעה אפשרית בחירותו, בפרנסתו, בצרכיו הרפואיים, בזכויותיו האישיות ובתפקידו בחקלאות; עם זאת, בית המשפט מצא אותם לא משכנעים, תוך שהוא מצטט שיקולים דומים מפרשת דסטה שהתמקדו בנטל העירוני ולא בסכנה אישית. הבקשה נדחתה גם ללא תשובות פורמליות משום שטענות המבקש היו כלליות ולא הראו נזקים מיוחדים. בית המשפט הדגיש כי בקשת המקלט המיועדת של המבקש ואי מסוכנותו אינם מהווים עילה מספקת לשינוי ההחלטה. למרות שהמבקש עבד בחקלאות והתגורר הרחק ממרכזי הערים, טעמים אלה לא הצדיקו הימנעות מהופעתו בחולות. כתוצאה מכך, אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה כי החלטות נוספות בעניין צווי ביניים וערעורים יבואו בעקבות הופעתו, ובכך להבטיח שלא יתרחש מצב בלתי הפיך.