ד"מ 14682-10-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי מקיף של פסק דין – ד"מ 14682-10-20** **מבוא** פסק הדין עוסק בתביעה לתשלום זכויות סוציאליות שהוגשה על ידי עובד (להלן: "התובע") נגד חברות המעניקות שירותי ניקיון, ובפרט חברת "י.ב. שיא משאבים בע"מ" (להלן: "נתבעת 1"), וכן נגד חברת "ר. ג. א. שרותים ונקיון (ישראל) 1987 בע"מ" (להלן: "נתבעת 2") ועיריית רמת גן (להלן: "נתבעת 3"). התיק מציג דינמיקה מורכבת של קבלנות משנה, חיוב צדדים נוספים, והעלאת טענות חדשות בשלבי הדיון המאוחרים. **עובדות מפתח והשתלשלות ההליכים:** 1. **העסקת התובע:** התובע, מהגר עבודה, הועסק בעבודות ניקיון. בתחילה בחצרי עיריית אשדוד (תקופה שבהמשך הוגדרה כלא רלוונטית להליך), ולאחר מכן בחצרי עיריית רמת גן החל מיום 1.11.17 ועד סוף שנת 2019, כעובד של נתבעת 1, אשר סיפקה לו תלושי שכר. 2. **התפתחות מבנה הנתבעות:** * התביעה המקורית הוגשה נגד נתבעת 1. * נתבעת 1 יזמה את צירוף נתבעת 2, בטענה כי נתבעת 2 הייתה קבלנית משנה שלה וסיפקה לה שירותי כוח אדם. * בהמשך, נתבעת 1 יזמה את צירוף נתבעת 3 (עיריית רמת גן), בטענה כי התובע עבד בחצריה. 3. **ההגנה של הנתבעות:** * נתבעת 2 טענה כי התובע היה עובדה של נתבעת 1 בלבד. * נתבעת 3, בהעדר טענות כלפיה בסיכומים, התבקשה לדחות את התביעה נגדה. 4. **הליכים קיימים נגד נתבעת 1:** נגד נתבעת 1 ניתן צו לפתיחת הליכים בשנת 2022, ולפיכך ההליכים נגדה מעוכבים. 5. **הרחבת חזית:** נתבעות 2 ו-3 העלו טענה מרכזית כי הטענות שהועלו על ידי התובע בסיכומים (בנוגע לחיובן) מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן לא נטענו בכתב התביעה או בתצהיר. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **התמודדות עם הרחבת חזית (סעיפים 8, 9, 13, 14, 29, 32, 33):** * **עיקרון מפתח:** בית הדין נוטה בחומרה להתמודדות עם טענות חדשות המועלות בשלבים מאוחרים של ההליך, כגון בסיכומים, אשר לא נטענו בכתבי הטענות הראשוניים (כתב התביעה, כתב ההגנה, או תצהירי עדות ראשית). עיקרון זה נובע מהצורך לאפשר לצד שכנגד להתגונן כראוי, להביא ראיות רלוונטיות, ולנהל את הליך השיפוט באופן יעיל. * **יישום בפסק הדין:** בית הדין קבע באופן חד משמעי כי הטענות לחיוב נתבעת 2 מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, מכוח "חוזה הפסד", ומכוח "החוק להגברת האכיפה" – מהוות כולן הרחבת חזית אסורה. * **ההנמקה:** ההנמקה לכך היא שהטענות הללו לא נטענו כלל בכתב התביעה, ואף לא ברמז בתצהיר התובע, או בכתב ההגנה. למעשה, התובע התמקד בתביעה המקורית נגד נתבעת 1. הדבר מנע מנתבעות 2 ו-3, ובפרט מנתבעת 2, להציג את מלוא טענותיהן הראיותיות נגד טענות אלו. * **חידוש/הדגשה:** פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של הצגת כל הטענות העובדתיות והמשפטיות כבר בשלבים המוקדמים של ההליך. התובע, אשר התמקד בנתבעת 1, לא שינה את כתב תביעתו באופן פורמלי, למרות צירוף נתבעות נוספות. 2. **זהות המעסיק (סעיפים 15-27):** * **הדיון המרכזי:** נתבעת 2 טענה כי היא לא המעסיקה, וכי התובע היה עובד של נתבעת 1 בלבד, כאשר נתבעת 1 סיפקה שירותי טיאוט (ולא כוח אדם) לנתבעת 2. * **החומר הראייתי:** בית הדין בחן את ההסכם בין נתבעת 2 לנתבעת 1 (הסכם מיום 3.3.13), אשר הוגדר כ"הסכם מסגרת לאספקת כח אדם ו/או ביצוע עבודות ניקיון". סעיף 9 להסכם התייחס לכך שקבלן המשנה (נתבעת 1) יספק את כל הציוד. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין קבע כי, למרות ניסוח ההסכם, הוכח כי מדובר ב"מיקור חוץ של פונקציית הטיאוט ולא באספקת כוח אדם". ההכרעה נשענה על מספר נקודות: * **ההתחייבות לספק ציוד:** נתבעת 1 התחייבה לספק את הציוד, ובהתאם לעדות, סיפקה ביגוד ועגלות. * **ההסכם מול העירייה:** ההסכם בין נתבעת 2 לעירייה היה לפי קילומטר, בעוד שנתבעת 1 טענה לתשלום לפי שעות. * **היעדר העברת עובדים:** לו היה מדובר באספקת כוח אדם, נתבעת 1 הייתה אמורה לפנות לנתבעת 2 בתום 9 חודשי העסקה של עובד כדי לקלוט אותו, דבר שלא הוכח. * **תחולת צו ההרחבה:** התובע טען לתחולת צו ההרחבה. בית הדין בחן את העובדה שבחשבוניות נתבעת 1 לנתבעת 2 צוין "תנאים סוציאליים וקה"ל 4%". גב' ברויטמן (מטעם נתבעת 1) העידה על הסכם פשרה שכלל תשלום 4% עבור קרן השתלמות לעובדים ישראליים, בעוד שבתלושי השכר של התובע נכלל "חלף קה"ל" עד לחודש 11/17. * **חידוש/הדגשה:** בית הדין בחן שתי החלטות קודמות (של השופטות קליימן וצדיק) בהן נקבע כי יש לראות בנתבעת 2 מעסיק במשותף. אולם, בית הדין הנוכחי קבע, **בהתבסס על העובדות שהוכחו בתיק זה**, כי אין לראות בנתבעת 2 מעסיק במשותף עם נתבעת 1. זוהי הדגמה כיצד גם כאשר קיימים פסקי דין קודמים בנושא דומה, ההכרעה תלויה בפרוטוקול הראיות הספציפי של כל מקרה. הניתוח העובדתי הוביל למסקנה כי מדובר במיקור חוץ ולא ביחסי עובד-מעסיק בין התובע לנתבעת 2. 3. **חוזה הפסד (סעיפים 28-30):** * **הטענה:** התובע טען לחיוב נתבעת 2 מכוח "חוזה הפסד", תוך הסתמכות על עדות גב' ברויטמן והעובדה שהעד מטעם נתבעת 2 לא ידע להשיב האם היטל עובדים זרים נכלל בתמורה החוזית. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין דחה טענה זו, תחילה מכיוון שהיא היוותה הרחבת חזית. למעלה מהדרוש, בית הדין קבע כי לא הוכח כי מדובר בחוזה הפסד. * **ההנמקה:** לא הוצג תחשיב המעיד על כך. העובדה שהיטל עובדים זרים לא נלקח בחשבון אינה מספיקה להוכחת הטענה. בנוסף, קיימת סתירה בעדויות לגבי אופן התשלום (לפי שעות מול לפי קילומטר), ולא ניתן היה להכריע בנושא זה בשל חוסר בראיות. 4. **החוק להגברת האכיפה (סעיפים 32-33):** * **הטענה:** התובע טען לחיוב נתבעת 2 מכוח חוק זה. * **הכרעת בית הדין:** בית הדין דחה טענה זו, שכן הועלתה לראשונה בסיכומים (הרחבת חזית). * **למעלה מהדרוש:** בית הדין אף בחן את הטענה לגופו של עניין. נטען שנתבעת 2 לא הודיעה לעובדים על זכותם לפנות אליה, וכי לא בוצעו בדיקות שכר. בית הדין ציין כי נתבעת 2 הציגה בדיקות שכר ודוחות מעקב, וכי טענות אלו הועלו לראשונה בסיכומים, כך שלא ניתנה לנתבעת 2 הזדמנות נאותה להתגונן. 5. **סוף דבר והוצאות (סעיפים 34-35):** * **התוצאה:** התביעה נגד נתבעת 1 מעוכבת. התביעה נגד נתבעות 2 ו-3 נדחית. * **חיוב בהוצאות:** בית הדין הטיל על התובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 2 ו-3. ההנמקה לכך היא שהתובע לא ביקש את צירוף הנתבעות מחדש, העלה טענות חדשות בסיכומים, ולא הגיש כתב תביעה מתוקן. **חידושים משפטיים והדגשים:** * **החשיבות המכרעת של כתבי הטענות:** פסק הדין מדגיש את חשיבות הצגת מלוא הטענות בכתבי הטענות. כל טענה חדשה המועלית בשלבים מאוחרים, אם לא נטענה בכתב התביעה או בתצהיר, מהווה הרחבת חזית אסורה. * **הבחנה בין מיקור חוץ לאספקת כוח אדם:** בית הדין ערך ניתוח עובדתי מעמיק כדי לקבוע את מהות ההתקשרות בין נתבעת 1 לנתבעת 2. המסקנה כי מדובר במיקור חוץ של פונקציית הטיאוט, ולא באספקת כוח אדם, הובילה לדחיית טענות מסוימות (כמו שבירת "קיר הנאמנות" או אחריות משותפת כמעסיקים). * **התמודדות עם פסקי דין קודמים:** בית הדין התייחס לפסקי דין קודמים שניתנו בנושא דומה, אך קבע כי יש להכריע בכל מקרה לגופו על בסיס העובדות שהוכחו בתיק הספציפי. * **אחריות התובע בניהול ההליך:** בית הדין הטיל הוצאות על התובע, לא רק בשל דחיית התביעה, אלא גם בשל ניהול הליך שכלל העלאת טענות חדשות בסיכומים, מה שהאריך את ההתדיינות והכביד על הנתבעות. **סיכום** פסק הדין מדגים את החשיבות של הגשת תביעה מקיפה ומדויקת מראש, ואת הסיכונים הכרוכים בהעלאת טענות חדשות בשלבים מאוחרים של ההליך. בית הדין נתן משקל מכריע לבחינה העובדתית של מהות ההתקשרות בין הנתבעות, וקבע כי גם במקרים של קבלנות משנה, אין לראות בנתבעת 2 כמעסיקה של התובע, בהיעדר הוכחות מספקות לכך, ובפרט כאשר הוכח שהתובע היה עובדה של נתבעת 1 בלבד.