ת"א 47584-11-17

תקציר

התובעים, הוריו של קטין, תבעו את קופת החולים הנתבעת, בטענה לרשלנותה במהלך אשפוזו של הקטין בשנת 2005, שהביאה לאבחון מאוחר של מום לב מולד. התובעים טענו כי הנתבעת לא הצליחה לאבחן את הפגם במהלך האשפוז ותבעה פיצויים בגין הנזק שנגרם לקטין. הנתבע הכחיש את הטענות לרשלנות וטען כי תסמיני הקטין במהלך האשפוז עולים בקנה אחד עם הרעלה, וזו הייתה האבחנה הנכונה. בית המשפט בחן את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים ורשומות רפואיות. נמצא כי התובעים לא הוכיחו רשלנות מצד הנתבעת. הסימפטומים שהוצגו במהלך האשפוז בשנת 2005 יוחסו להרעלה, והאבחנה נתמכה בבדיקות מעבדה. בית המשפט העדיף את חוות הדעת של מומחי הנתבעת, שהיו בעלי מומחיות בטיפול בילדים ובטיפול בהרעלות, על פני חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, שהתמחותו הייתה בקרדיולוגיה של מבוגרים. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן היה לאבחן את המום בלב מוקדם יותר, שכן הוא התפתח בהדרגה לאורך שנים והתבטא בתסמינים מינימליים במהלך חייו המוקדמים של הקטין. הרשומות הרפואיות לא הצביעו על חשד כלשהו לפגם לפני אבחנתו בפועל. כמו כן, בית המשפט לא מצא כל אינדיקציה לרשלנות בהתנהלות הנתבעת והגיע למסקנה כי אי ביצוע אבחנה מבדלת אינו מהווה רשלנות. כתוצאה מכך, תביעת הנזיקין בגין רשלנות רפואית נדחתה ללא צו להוצאות.