ע"פ 5/17

תקציר

הערעור מתייחס לבקשה לפסילת שופט קמא במקרה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. המערער טען כי החלטותיו הפרוצדורליות של השופט, ובפרט בכל הנוגע לעדותו של עד מומחה מטעם ההגנה, מלמדות על הטיה לטובת התביעה ומפרות את מאזן הכוחות בין הצדדים. המערער טען כי החלטות השופט, לרבות דחיית בקשות לדחיית עדות המומחה, יצרו חשש ממשי למשוא פנים ופגעו במראית פני הצדק. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה. נמצא כי קביעותיו הפרוצדורליות של השופט, לרבות הגבלת עדות המומחה לחוות הדעת הכתובה, נדרשו על פי חוק ולא הצביעו על העדפת מי מהצדדים. החלטותיו של השופט היו פרוצדורליות באופיין ולא הפגינו סגירה או היעדר משוא פנים. יתר על כן, מראית העין של הצדק לא נפגעה במידה מספקת כדי להצדיק פסילה, שהיא אמצעי חריג. בית המשפט הדגיש כי ערעור על פסילה אינו העילה המתאימה לערעור על החלטות פרוצדורליות, ואם המערער סבר כי החלטות אלה שגויות, ערכאת הערעור תהיה הפורום הנכון להתייחס אליהן. כתוצאה מכך, הערעור על הפסילה נדחה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו.