בש"א 1038/05

תקציר

שניים מחברי קיבוץ כפר סאלד, שזכו לכאורה ליחס לא הוגן ולכן נאלצו לעזוב, תבעו את הקיבוץ על זכויותיהם כחברים וכבעלים של הונו ורכושו. הקיבוץ ביקש לעכב את ההליך, תוך שהוא מסתמך על סעיף בוררות בתקנונו. עם זאת, בית המשפט קבע כי הסכסוך, על אף אופיו הכספי, חורג מתחומה של תניית הבוררות שכן מדובר בעניינים "חוקתיים" בעלי השלכות רחבות יותר. זה לא היה סכסוך רגיל, אלא כזה שהטיל ספק בעצם העקרונות והתקנות החלים על הקיבוץ וחבריו, עם השפעות פוטנציאליות על כל הקיבוצים בישראל. יתר על כן, הקיבוץ עצמו הכיר בהשלכות הרחבות יותר של המחלוקת. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת העיכוב והתיר את המשך התביעה בבית המשפט. השופטת התייחסה גם לעתירות החלופיות של הקיבוץ לדחיית התביעה על הסף, והסכימה כי לבית המשפט סמכות לדון בטענות השזורות זו בזו וכי נדרשות הבהרות עובדתיות לטענות סף אחרות, ולכן הן אינן ראויות בשלב זה. השופטת המליצה שלא לנסות לחייב את המשיבים בתקנון ובמקביל לערער עליהם והדגישה כי פיטורים על הסף צריכים להתרחש רק במקרים חסרי סיכוי. לבסוף פסק השופט נגד טענות הקיבוץ בדבר שיהוי ואי תשלום האגרה, והותיר את סוגיית ההוצאות לפסק הדין הסופי.