ע"פ 3587/12

תקציר

בבואה לדון בערעור על עונש המאסר, לא מצאה ערכאת הערעור הצדקה לשנות את עונש המאסר, שכן הוא עמד באמות מידה שיפוטיות שנקבעו. בית המשפט הדגיש את העיקרון של אי התערבות בעונשים אלא אם יש סטייה בוטה מהפרקטיקה המקובלת או טעות בולטת, שאף אחת מהן לא הייתה קיימת במקרה זה. המערערת, אשר ניצלה את מעמדה כמנהלת חשבונות לצורך מעילה שיטתית, נחשבה לחוזרת בתשובה, לאחר שביצעה עבירות דומות בעת שהייתה במאסר על תנאי בגין הרשעה בעבר. בית המשפט אישר את הצורך בענישה מחמירה על עבירות כלכליות נגד מעסיקים או כספי ציבור שישמשו כגורם מרתיע, והדגיש כי הסיכון צריך לגבור על הסיכוי להצלחה בפעילות פלילית. לפיכך, 42 חודשי המאסר שהוטלו, אף שהיו ממושכים, הוגדרו כראויים ולא מופרזים בהתחשב בנסיבות. בסוגיית הקנס הכספי החליט בית המשפט לבטלו, מתוך הכרה בקשייה הכלכלית של המערערת ובדרישת הפיצוי המשמעותית שנקבעה על סך 250,000 ₪, אשר לדעתם שירתה במידה את מטרות ההרתעה והענישה ללא הטלת קנס נוסף. המשמעות המעשית של אכיפת קנס עלולה הייתה להוביל למאסר ממושך, שהיה מיותר בהתחשב במאסר הממושך ובפיצויים שכבר נקבעו. לפיכך, התקבל הערעור על ביטול הקנס אך נדחה בעניין עונש המאסר.