ע"ע 22305-02-15

תקציר

לאחר שבחן את הטענות והראיות, קיבל בית הדין באופן חלקי את ערעורו של המערער בעניין סיום העסקתו, תוך שהוא דוחה טענות אחרות הנוגעות להליכי מכרז, תחולת צו הארכה בענף הבנייה והכרה ביחסי עובד מעביד בתקופת העסקתו הראשונה. בקבעו כי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, אינו חל, הגיע בית המשפט למסקנה כי בשלב העבודה הראשון לא התקיימו יחסי עובד-מעביד קלאסיים בשל החוקים וההסכמים השיתופיים הקיימים. תחולתו של צו הרחבת ענף הבנייה לא הוכחה, שכן המערער לא עמד בתנאים הנדרשים, תפקידו היה ניהולי בעיקרו, ועיקר פעילותו של הקיבוץ לא הייתה בתחום הספציפי. בעוד שהליכי המכרז נמצאו כעומדים במסגרות פנימיות, הליך הפיטורים של המערערת היה לקוי. לא נודע לו כראוי ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה להתייחס לסיבות לפיטוריו, וכתוצאה מכך נוצר הליך בלתי חוקי שהפר את חובת תום הלב וגרם לעוגמת נפש. משכך, פסק בית המשפט למערערת 75,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים ו-35,000 ₪ בגין הוצאות משפט, שישולמו על ידי המשיב בתוך 30 יום בצירוף ריבית אפשרית והפרשי הצמדה בגין פיגור בתשלומים. ההחלטה ניתנה ביום 8.6.2017 בהיעדרם של הצדדים המעורבים.