ע"א 9705/11

תקציר

המערער, עורך דין שהדליף מידע מחקירת משטרה לעיתונאי, נחשף כמקור ההדלפה ולאחר מכן פוטר. היא תבעה את העיתונאי ואת העיתון על הפרת הבטחות והתחייבויות לשמור על זהותה חסויה ועל רשלנות, לאחר שהמידע שמסרה פורסם והוביל לחשיפתה. בית משפט קמא דחה את טענותיה, והוביל אותה לערער על ההחלטה. ערכאת הערעור תיארה בהרחבה את עובדות המקרה ואת הטיעונים שהציג המערער. המערערת טענה בעיקר כי המשיבים הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפיה. עם זאת, בית המשפט מצא כי התנהלות המשיבים הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות העניין וכי מעשיהם לא היו הגורם המשפטי לחשיפת המערער. השופטים הסכימו עם קביעתו של בית משפט קמא כי לא היו התניות או הגבלות על פרסום החומר שהטילה המערערת וכי המשיבים לא הפרו התחייבויות כלשהן כלפיה. בית המשפט התייחס גם למערכת היחסים שבין עיתונאים למקורותיהם, לחובת הזהירות במערכת יחסים זו ולהשלכות האינטרס הציבורי של הדלפות וחשיפתן. השופטים ציינו את היעדרן של טענות בעלות עניין ציבורי בדיונים, ששני הצדדים היו באותו צד בסוגיה זו. הם הדגישו את הדילמות והקונפליקטים הפוטנציאליים שעלולים להתעורר בתביעות בין מקורות לעיתונאים, ובהם ההשפעה על חופש העיתונות ועל זכות הציבור לדעת. בסופו של דבר, הערעור נדחה, כאשר בית המשפט לא מצא כל רשלנות או קשר סיבתי בין הפרסום לבין חשיפת המערער. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו. השופטים סיימו בהדגשת אופיו המקיף והיסודי של פסק הדין והסכימו עם ההחלטה.