ה"פ 5577-03-16

תקציר

העותר ביקש להירשם כחוכר לדורות בחלקת קרקע המכונה חלקה 4, אך בית המשפט מצא כי המשיבים אינם יכולים להעניק לקודמו של העותר חוזה חכירה לקרקע הנדונה משום שהם עצמם אינם הבעלים של הקרקע. ההסכם משנת 1957 בין קודמו של העותר לבין המשיב 2, שקבע כי אם הראשון ירחיב את בית החולים בתוך שנה, המשיב 2 יתקשר בהסכם שכירות, לא נחתם ולא נאכף משום שהמקרקעין לא הועברו למשיב 2. זאת ועוד, טענת העותרת כי ניתנה הבטחה שלטונית לקודמו נדחתה אף היא, שכן לא הוכחה הבטחה מפורשת, ברורה וחד-משמעית, ולמשיבה לא הייתה סמכות להבטיח הבטחה כזו. עוד מצא בית המשפט כי המשיבים לא העניקו רישיון בלתי חוזר לקודמו של העותר, וכי עילת התביעה התרחשה לכל המאוחר בשנת 1962 או 1983, והפכה את התביעה הנוכחית שהוגשה בשנת 2005 להרבה מחוץ לתקופת ההתיישנות. לפיכך, נדחתה תביעתה של העותרת והיא חויבה בהוצאות המשיבים בסך 30,000 ₪.