ע"א 1589/05

תקציר

המחלוקת היא בין שני בעלי דירות בבית דו משפחתי הרשום כבית משותף, בנוגע לשימוש בשני מחסנים השייכים למערערת. המשיבים טענו כי השכרת המחסנים על ידי המערערת לצד שלישי, ללא הסכמתם, מהווה פגיעה בזכויותיהם, שכן היא פגעה בדירתם ושינתה את ערך הבית. המפקח על רישום המקרקעין פסק לטובת המשיבים, קיבל את טענתם כי מעשיה של המערערת הפרו את התקנות, והורה למערערת להפסיק להשכיר את המחסנים, להחזיר למשיבים הוצאות משפט ולהשיב את דירתם למצבה הקודם. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי הממונה חרג מסמכותו, כי המשיבים היו מודעים לשימוש במחסנים והסכימו לו, וכי ההחלטה היא רטרואקטיבית. רוב השופטים (השופט י' דר והשופט י' כהן) קיבלו את הערעור, ביטלו את החלטת הממונה והורו למשיבים להשיב למערער הוצאות משפט. הם קבעו כי למפקח לא היו ראיות לשינויים פיזיים כלשהם שנעשו בדירה וכי נושא השימוש בדירה נמצא מחוץ לתחום שיפוטו. לדעת הרוב, סמכותו של הממונה נגזרת מפרשנות התקנות, והתקנות הקיימות מתייחסות רק לשינויים פיזיים במבנה. בהכירו בכך שפרשנות התקנות עשויה לדרוש בחינה מחודשת, חש הרוב כבול לפסיקה הקודמת בנושא זה וסבר שאין צורך לכרוך בעקרון תום הלב. השופט א' שיף חלק על כך, וסבר כי יש לפרש את הוראות התקנות על פי עקרון תום הלב, ולהרחיב את תחולתן כך שיכללו כל שינוי שיש בו כדי לשנות את ערכה של דירה אחרת, בין אם היא פיזית ובין אם היא קשורה לייעוד. השופט שיף היה דוחה את הערעור ומאשר את החלטת הממונה.