עמר"מ 1295-01-17

תקציר

המערער, עובד עירייה, ערער על החלטת בית הדין המשמעתי לפטרו מעבודתו בעקבות שורה של אירועים של התנהגות בלתי הולמת. הן המערער והן העירייה ביקשו מבית הדין להתערב בהליך המשמעתי שננקט נגד המערער. הערעור עסק בשתי סוגיות עיקריות: האם הפיטורים היו מוצדקים, והרכיב הכלכלי של גזר הדין. בית הדין מצא כי החלטת בית הדין המשמעתי לפטר את המערער הייתה סבירה ומידתית ביחס לחומרת התנהגותו, שכללה אלימות מילולית ופיזית במקום העבודה. בית המשפט ציין כי המערער הוזהר בעבר וניתנה לו הזדמנות לשפר את התנהגותו, אך במקום זאת חלה החמרה משמעותית. עוד צוין כי התנהלותו של המערער השפיעה באופן ישיר על יכולתו להמשיך ולעבוד בעירייה. לפיכך, הערעור על הפיטורים נדחה. עם זאת, בית המשפט התקשה ברכיב הכספי של גזר הדין. בית הדין המשמעתי קבע תחילה כי המערער יקבל פיצויי פיטורים ויהיה זכאי למלוא הזכויות הפנסיוניות עם הגיעו לגיל 67. לאחר בקשת הבהרה מהעירייה, תיקן בית הדין המשמעתי את החלטתו וביטל את פיצויי הפיטורים כדי לא לפגוע במצבו הכלכלי של המערער. בית המשפט מתח ביקורת על הליך זה, שכן התיקון נעשה מבלי לשמוע את עמדת המערער. בית הדין ציין כי סוגיית תשלום פיצויי הפיטורים והפנסיה במקביל, שנויה במחלוקת בין הצדדים ומחייבת בדיקה נוספת. מאחר שבית הדין המשמעתי לא קיים דיון מקיף בעניין זה, החליט בית הדין להחזיר את הדיון לבית הדין המשמעתי לצורך בחינה מחודשת של הרכיב הכספי בעונש. הומלץ לעירייה לנסות להגיע להסכמה עם המערערת כדי להימנע מהליכים משפטיים נוספים. הערעור התקבל באופן חלקי, והעניין הועבר לבית הדין המשמעתי לדיון נוסף בהיבטים הכספיים של גזר הדין. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.