עע"מ 8195/02

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי שביטל היתר להקמת תחנת דלק. ההיתר ניתן למערערת על ידי רשות הרישוי המקומית אילת על בסיס תכניות המקרקעין החלות. המשיבה מס' 1 (פז), המפעילה תחנת דלק סמוכה, עתרה נגד ההחלטה בטענה כי ההיתר היה צריך להינתן על פי תכנית מפורטת, כנדרש בתמ"א 18 החלה על הקמת תחנות דלק. לטענת פז, התוכניות הרלוונטיות, לרבות התכנית לרישום דיור ציבורי ותכנית המתאר המקומית אילת, אינן יכולות להחליף תוכנית מפורטת. המערערת ורשות הרישוי טענו כי לפז לא היה מעמד להגיש עתירה כזו, וכי התכניות הנדונות אכן מאפשרות את מתן ההיתר. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי לפז, העומדת בפני נזק כלכלי ישיר מהקמת תחנת דלק מתחרה, יש מעמד לעתור נגד ההיתר. לגופה של העתירה קבע בית המשפט כי נדרשת תכנית מפורטת להקמת תחנת דלק, וכי התכנית לרישום דיור ציבורי, שמטרתה מוגבלת לפעילות רישום, אינה יכולה לשמש תחליף. כך גם לגבי תכנית המתאר המקומית, שגם בה נעדרות ההוראות הנדרשות של תכנית מפורטת. כמו כן, מתכנית המתאר המקומית משתמע כי אין להקים תחנת דלק על הקרקע המדוברת. לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי לרשות הרישוי אין סמכות לתת את ההיתר ללא תכנית מפורטת. עם זאת, לאור נסיבות המקרה, התיר בית המשפט למערער שישה חודשים נוספים להשלמת הליך הרישוי, והורה לו לשלם לפז 35,000 ₪ בתוספת הוצאות מע"מ.