ת"א 4842-06-19

תקציר

המקרה עוסק בבעל רכב, סאל קאר, שנתבע לשיפוי על ידי קרנית, לאחר שהולך רגל נפגע מרכבו הקודם של קאר, שנמכר לצד שלישי, קצנטיני, ארבעה חודשים קודם לכן. הרכב לא היה מבוטח בעת התאונה. על פי חוק פלתד, קרנית, שפיצתה את הולך הרגל, זכאית לחזור מבעל הרכב אם הבעלים התיר לאחר לנהוג ברכב הלא מבוטח. עם זאת, השופט פסק לטובת קאר ודחה את התביעה. הראיות הראו כי המכירה לקטזנטיני הייתה עסקה שהושלמה, כאשר הרכב נמסר לאחר קבלת תשלום מלא. לא הייתה היכרות מוקדמת או מערכת יחסים מתמשכת בין קאר לקטזנטיני. קצנטיני לא הצליח להעביר את הבעלות על הרכב, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של קאר. השופט קיבל את העובדה שקטזנטיני הציג לקאר תעודת ביטוח תקפה בעת המסירה, ולקאר לא הייתה סיבה להאמין אחרת. מאחר שהתנהגותה של קאר לא הייתה אשמה, ולא היה לה כל קשר או שליטה על הרכב בעת התאונה, לא ניתן היה לראות בה כמי שהתירה את השימוש ברכב הלא מבוטח. לכן, לקאר לא הייתה כל אחריות כלפי קרנית. במקום זאת, השופט הורה לקרנית לשלם את הוצאותיו המשפטיות של קאר ואת שכר טרחת עורך הדין.