עע"מ 2131/12

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן ערר שעניינו תקנות תכנון ובנייה, תוך שהוא מדגיש את הנסיבות המצומצמות שבהן נדרשת התערבות שיפוטית. המערערים ביקשו הקלה בתנאים תכנוניים מסוימים המחייבים גגות רעפים, בטענה שהובטח להם אישור לבקשתם וציינו כהצדקה מקרים של אישורים דומים שאינם תואמים בסביבה. בית המשפט לא מצא כל ראיה להבטחה שלטונית או בסיס לעקיפת הליכים משפטיים, ואישר כי על המערערים לעבור הליך הקלה בגין חריגות מהתב"ע. היא הדגישה כי ועדת הערר, שערכה בדיקה יסודית שכללה ביקורים באתרים, הייתה רשאית לדחות את ההקלה על בסיס סטייה משמעותית מהתכנית שנועדה לשמור על אחידות אדריכלית. במסגרת הדיון במושג ההקלות וההקלות, היא דחתה את טענת ההפליה של המערערים בקובעה כי טעויות באישורי היתרים קודמים אינן מחייבות הנפקות בלתי חוקיות נוספות. בסופו של דבר הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בסיס לטענות בדבר יחס בלתי הוגן או אפליה פסולה, וציין כי ניתנה למערערים הזדמנות מספקת להציג את טענותיהם. ההחלטה המקורית לדחות את הערעור התקבלה, תוך הדגשה כי אי ציות לצווי בית המשפט הוא באחריותם. בית המשפט דחה גם בקשה מאוחרת יותר לקיום דיונים נוספים על ידי המערערים, ובכך אישר מחדש את אופיים הממצה של הליכים קודמים ואת היעדרן של ראיות משכנעות חדשות.