ת"א 50985-02-19

תקציר

הכרעת בית המשפט בסכסוך על הפקעת מקרקעין כוללת מספר נקודות מרכזיות. ראשית, התביעה לפיצויים בגין נטיעת עצי זית בקרקע המופקעת נדחית, שכן החוק אוסר במפורש לכלול רכיבי השבחה או בנייה בחישוב הפיצויים. העצים ניטעו לאחר הודעת ההפקעה, והתובע ידע שהמדינה דורשת חזקה אך בחר לנטוע אותם. בנוסף, ניתן להעביר את עצי הזית ולנטוע אותם מחדש, ובכך למתן את ההשלכות הכלכליות של ההפקעה. שנית, בית המשפט קובע כי יש לחשב את הפיצוי בגין הקרקע המופקעת לפי סעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור. סעיף זה מתווה שיטה ספציפית לחישוב הפיצויים, השונה מההסדר הכללי בחוק פסיקת ריבית והצמדה. האחרון חל כאשר המדינה משתלטת על הקרקע המופקעת ואינה משלמת פיצויים שאינם שנויים במחלוקת. מאחר שהמדינה לא תפסה חזקה במקרה זה, חל ההסדר הספציפי בסעיף 8. יתר על כן, בית המשפט אינו מוצא טעמים מיוחדים לפסוק לתובע שכר טרחת עורך דין, ובמקום זאת פוסק את השיעור הנהוג של 20% בתוספת מע"מ מסכום הפיצוי המשוער. התובע זכאי גם להחזר הוצאות המשפט והוצאות המומחה, שהמדינה תכסה. סכומים אלה ישולמו בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין.