ע"א 3380/92

תקציר

המערערת, בעלת קרקע, התקשרה בעסקת קומבינציה עם המשיב 4. במסגרת ההסכם העניק בעל הקרקע למשיב 4 ייפוי כוח להעביר את הנכס ולכתוב הערות אזהרה לטובת הקונים. המשיבים 1 ו-2, אשר רכשו מהמשיב מס' 4 דירות שהיו אמורות להיבנות על הקרקע, ביקשו מהמערערת לרשום לטובתם הערות אזהרה לפני המועד. המערערת הסכימה, אך קבעה כי השטרות יותנו בהתקדמות הבנייה וכי המשיבים יהיו אחראים למחיקת השטרות אם העסקה תיכשל. גם המשיב 3 העניק למשיבים משכנתא לאחר שהמערער חתם על התחייבות. אולם, הבנייה לא הושלמה, והמשיבה מס' 4 נכנסה להליכי פירוק. בית משפט השלום הורה על סילוקו של המשיב 4 מהמקרקעין, אך דחה את טענת המשיבים לביטול ההחלטה. לאחר מכן עתר המערער לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי למחיקת הערות האזהרה, אשר נדחה. המערער ערער לבית המשפט העליון, בעיקר בשאלה האם יש למחוק את הערות האזהרה. בית המשפט העליון קבע כי זכותם של המשיבים להערות האזהרה מבוססת על התחייבות חוזית אחרת החיצונית להסכם המקורי. משהתקיימו התנאים לרישום השטרות, עמדה זכותם של המשיבים על כנה. עוד נקבע, כי טענת המערערת למחיקת הערת האזהרה נגד המשיב 3 צריכה להתברר בין המערערת לבין יתר המשיבים. הערעורים נדחו, והמערער חויב בהוצאות משפט.