בג"צ 3229/12

תקציר

בית הדין דחה עתירה לביטול פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. העתירה נובעת מסכסוך משפטי ארוך בין עובד, המשיב, לבין מעסיקו לשעבר, העותר, הכולל ריבוי תביעות ותביעות שכנגד. הסוגיה המרכזית נוגעת לתקופת העסקתו הראשונה של המשיב, במהלכה הגיש תביעה, אך לפטרו זמן קצר לאחר חזרתו לעבודה אצל העותר. עתה מבקש העותר לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי פסק הדין לטובתם צריך לעמוד, ואילו המשיב טוען כי בקשתו לדחיית התביעה התקבלה במרמה. הערכאות הנמוכות יותר פסקו לטובת המשיב, בקובעו כי פסק הדין הראשון אינו מונע תביעה חדשה וכי הדרך הפרוצדורלית הראויה היא לבקש את ביטולו. העותרים, לעומת זאת, ערערו וטענו כי הסתמכו על פסק הדין הראשוני וכי היה על המשיב לפעול בתוך 30 יום מיום הוצאתו. בג"ץ, בהסכמה עם הערכאות הנמוכות יותר, הדגיש את היקף התערבותו המצומצם בענייני דיני עבודה ואת היעדרן של נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. בית המשפט לא מצא טעות משפטית בהחלטות וראה בהסתמכותו של העותר עליהן כדי להצדיק את ביטולן. זאת ועוד, מתן אפשרות לטענת המשיב להישמע לגופה נחשב צודק. משכך, העתירה נדחתה, והותירה את האפשרויות המשפטיות של המשיב פתוחות בנוגע לביטול פסק הדין הראשון. החלטה זו התקבלה ללא צו להוצאות, נוכח היעדר תגובה מצד המשיב.