ערר 37/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחלקת אדמה בכפר דורא שבנפת חברון. המערערים, הטוענים לבעלות על הקרקע, הגישו בקשה להארכת מועד לערעור על ההכרזה על הקרקע כרכוש המדינה, וכן לסעד זמני למניעת כל עבודה בקרקע. הבקשה הוגשה בשנת 2008, כמעט שנה לאחר שבג"ץ דחה את עתירת המערערים נגד ההכרזה. המשיבים, לרבות הממונה על מקרקעי המדינה וחברה פרטית המפעילה מחצבה בצמוד לקרקע שבמחלוקת, התנגדו להארכה, בנימוק של שיהוי מיותר וחוסר שחר בטענות המערערים. ועדת הערר, בראשות סא"ל אייל נון, בחנה בקפידה את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. התברר כי המערערים לא הצליחו להוכיח את טענתם העיקרית - כי אדמתם נמצאת בתחום שטח המחצבה שהוקצה לחברה הפרטית. הוועדה מצאה את עדותם של המערערים כבלתי עקבית ובלתי אמינה, בעוד עדותו של העד המומחה לוקה בחוסר אמינות. בנוסף, הראיות התיעודיות, לרבות מסמכי קניין, רישומי מיסוי מקרקעין ומסמכי רישום מקרקעין, לא תמכו בטענות המערערים בדבר מיקום הקרקע. מנגד, הצליחו המשיבים להוכיח כי המקרקעין הנזכרים בראיות המערערים אינם בתחום השטח שהוקצה לחברה הפרטית או לאדמות המדינה המוכרזות. הוועדה שקלה גם את ההשלכות המשפטיות, לרבות הוראות סעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי, המגן על זכויותיהם של רוכשים בתום לב של אדמות מדינה. בסופו של דבר פסקה הוועדה נגד המערערים, והגיעה למסקנה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת הערר או ליתן סעד זמני. הבקשה להארכת מועד והבקשה לסעד ביניים נדחו. הוועדה הורתה למערערים לשלם למשיבים הוצאות מופחתות, בהתחשב ביוקר המחיה הנמוך באזור. ההחלטה ניתנה למרות השיהוי הרב בנתינתה, והוועדה הביעה את התנצלותה בפני הצדדים על כך.