תמ"ש 27105/97

תקציר

המבקשת, ק', ביקשה צו הגנה נגד בעלה, המשיב ג', בפעם הרביעית. המבקשת טענה כי צ' הפרה את החלטותיו הקודמות של בית המשפט, המשיכה להתעלל בה, השתמשה באמצעים אלימים, דחפה אותה, פיזרה את מסמכיה האישיים ויצרה אווירת אימה באמצעות השלכת חפצים ושבירת חפצים בבית. למרות שנמצאו אי דיוקים מסוימים בגרסתה של המבקשת במהלך החקירה הנגדית, קיבלה השופטת את גרסתה כמהימנה בשל סירובו של המשיב להעיד. המשיב הודה בעבר כי השליך חפצים לבית מתוך כעס וקללות, דבר שתמך בטענות המבקש. השופטת הדגישה כי מטרת החוק למניעת אלימות במשפחה היא למנוע אלימות עתידית ולא להעניש על אלימות בעבר. בהעריכה את הסכנה להמשך החיים המשותפים, הגיעה השופטת למסקנה כי נשקפת מהמבקש סכנה פיזית ממשית מצד המשיב. יתר על כן, התנהגותו של המשיב, לרבות איומים חוזרים ונשנים, קללות ועשיית בלגן מכוון, הצדיקה מתן הצו לפי החוק. השופט דחה את הטענה כי צו הגנה פוגע בזכות הקניין של המשיב, והדגיש כי זכויות היסוד לכבוד ולחופש מאלימות גוברות על זכויות הקניין. באשר לטענה של נשים המנצלות את החוק ליתרונות טקטיים בסכסוכים משפחתיים, קבעה השופטת כי יש לבחון זאת רק אם יוכח, מה שלא היה המקרה כאן. בסופו של דבר, החליטה השופטת להותיר על כנה את צו ההגנה, תוך הדגשת הצורך בהסדר גירושין ועידוד בני הזוג לפתור את ענייניהם בדיונים בבית הדין הרבני.