ת"פ 26739-08-11

תקציר

השופט, יורם נועם, בחן בקפידה את הראיות שהציגה התביעה, הנשענות במידה רבה על ראיות נסיבתיות. באופן ספציפי, התביעה מבקשת להרשיע את הנאשם בשוד על סמך רישומי שיחות של כרטיס סים ששימש אותו לכאורה ועדותו כי הוא נוהג לבצע שיחות מטלפונים של אנשים אחרים. השופט מציין כי ההגנה אינה חולקת על השוד עצמו או על השימוש בכרטיס הסים המדובר לצורך זימון קורבן השוד. עם זאת, השופט מוצא כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להסיק מעבר לספק סביר כי הנאשם היה המשתמש בכרטיס הסים בעת השוד. עדי המפתח של התביעה, לרבות אחד שטען כי שוחח עם הנאשם באמצעות כרטיס הסים האמור, אינם תומכים באופן מלא בטענת התביעה. דברי העד נחשבים כלליים ולקוניים, ומבוססים על השערות, ולפיכך אינם יכולים לאשר כי הנאשם השתמש בכרטיס הסים לשיחות הקשורות לשוד. יתרה מכך, השופט מדגיש כי טלפונים סלולריים וכרטיסי סים ניתנים לשיתוף או השאלה בקלות, דבר המקשה על קביעת זהות המתקשר באופן חד משמעי. יתרה מכך, השופט מדגיש את הימנעותה של התביעה ממתן עדות מומחה שתקשר בין הטלפון של הנאשם, שנתפס במהלך חיפוש שעלול להיות בלתי חוקי, לבין השיחות שבוצעו באמצעות כרטיס הסים. ללא הבהרת מומחה בהיבטים הטכניים, השופט אינו יכול לקבוע באופן מהימן קשר בין הטלפון לבין השיחות. בנוסף, השופט מציין את היקפו המצומצם של מחקר התקשורת, שהתמקד בעיקר בכרטיס הסים המדובר, ולא בחקירה ממצה של כל כרטיסי הסים ומספרי הברזל הרלוונטיים. לסיכום, השופט יורם נועם קובע כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, ולכן זוכה הנאשם מעבירת השוד. הכרעת הדין מדגישה את חשיבותם של אמות מידה ראייתיות מחמירות ואת שקילת ההסברים החלופיים בתיקי ראיות נסיבתיות.