רע"א 7822/13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על קבילות חוות דעת מומחה שהציגו בעלי דין בתביעה לפי חוק הפיצויים. על פי החוק, יש להוכיח עניינים רפואיים ודרכי שיקום לנפגעי תאונות דרכים באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. זאת על מנת לייעל את התהליך ולהוזיל עלויות משפטיות. בית המשפט מינה מומחה אשר הגיע למסקנה כי המשיב מסוגל לעבוד במשרה חלקית במקום עבודה נגיש לכיסא גלגלים וזקוק להכשרה מקצועית. המבקש ביקש להציג חוות דעת נוספת המפרטת את עיסוקיו הפוטנציאליים של המשיב, אותה דחה בית המשפט, בנימוק של הצורך במינוי מומחה לנושאים רפואיים. חוות הדעת נחשבה כבעלת אלמנטים הקשורים לנושאים רפואיים, ולכן לא ניתן היה להציגה על ידי בעלי הדין. עוד צוין כי חוות הדעת אינה מוסיפה ערך משמעותי ועלולה לכרסם בהלכה על ראיות מומחים. החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה, ובקשת רשות הערעור נדחתה. המבקש חויב בהוצאות המשיב. פסק דין זה מדגיש את ההגבלה על הצגת חוות דעת "פרטיות" בנושאים רפואיים ומותח קו בין שיקום רפואי לשיקום תעסוקתי, תוך הכרה בקושי להבחין ביניהם. היא מדגישה את עקרון הערעור על החלטות ביניים במסגרת פסק הדין הסופי ואת הצורך להימנע מהשחתת זמנן של ערכאות הערעור בסוגיות תיאורטיות.