עת"מ 62533-01-23

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה בחיפה להרוס מבנה קיים ולבנות אותו מחדש לפי תמ"א 38. העותר טען כי היה על ועדת הערר לדחות את הבקשה להיתר בנייה. ראשית, משום שקיימת חלופה ישימה לחיזוק המבנה, שלטענת העותר עדיפה על פרויקט ההריסה-בינוי המוצע. שנית, לוועדה לא הייתה סמכות לאשר את הפרויקט מאחר שהיה עיכוב מיותר בהליכים. עוד טען העותר, כי היה על ועדת הערר להימנע מהכרעה בבקשה, שכן היא לא כינסה ועדת שכנים לשמיעת ההתנגדויות. בנוסף, טען העותר כי ההחלטה עצמה לאשר את הפרויקט אינה חוקית שכן היא אינה סבירה ביחס לגובה המבנה, היקף הבנייה, החניה ותשתיות העמסה. בית המשפט דחה את העתירה. היא מצאה כי בצדק דחתה ועדת הערר את חלופתו של העותר, בהיותה תיאורטית וחסרת פירוט. יתר על כן, לוועדה הייתה סמכות להחליט בבקשה לאחר שהוועדה המקומית התמהמהה שלא לצורך. עוד קבע בית המשפט כי החלטת ועדת הערר הייתה סבירה, שכן היא שקלה את כל הגורמים הרלוונטיים ושמעה את טענות הצדדים. באשר להיעדר ועד שכנים, קבע השופט כי זכויותיו של העותר לא נפגעו מאחר שנשמעו כל טענותיו, וועדת הערר אינה כבולה לנוהלי הוועדה המקומית. יתר על כן, ההחלטה על אישור הפרויקט הייתה סבירה ביחס לגובה המבנה והיקף הבנייה, שכן היא פעלה בהתאם למדיניות הוועדה המקומית, וכל חריגה ממנו לא הייתה משמעותית. עוד קבע השופט כי החלטת ועדת הערר בעניין החניה הייתה סבירה, שכן מספר המקומות שסופקו היה בטווח הקבוע בחוק, והמחסור נבע מהצורך בשימור עצים. לבסוף, הורה בית המשפט לעותר לשלם אגרות משפט למשיבים.