ע"פ 71927/07

תקציר

הוגש ערעור על גזר הדין שנגזר על המערער וחברתו באשמת העלמת מס, שכללה ניכוי מס תשומות ללא תיעוד מתאים וניהול פנקסי חשבונות כוזבים. המערער הודה באישום הראשון במסגרת הסדר טיעון שבמסגרתו בוטל האישום השני, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, בעוד שעל החברה הוטל קנס סמלי בסך 500 ₪. המערער ערער, תחילה רק על גזר הדין, וביקש לרצות את עונש המאסר באמצעות עבודות שירות, אך בהמשך תיקן את הערעור כך שיכלול את הכרעת הדין עצמה, טען להפרות פרוצדורליות וביקש לחזור בו מהודאתו. ההגנה טענה כי בית המשפט לא הקפיד על חוק סדר הדין הפלילי בעיבוד ההודאה, וכי המערער לא הבין עד תום את השלכות הסדר הטיעון, וקיבל ייעוץ משפטי שגוי. המדינה טענה מנגד כי המערער הפיק תועלת מהסדר הטיעון, וכי המניע האמיתי שלו לבקש לחזור בו מהודאתו היה אכזבה מגזר הדין. בית המשפט הכיר בהפרות פרוצדורליות בטיפולו של בית משפט קמא בהודאה, אך לא מצא עיוות דין. צוין כי למערער היה די והותר במהלך שמונת חודשי המשא ומתן להסדר הטיעון ובארבעת החודשים שלאחריו להעלות התנגדויות כלשהן, והעובדה שביקש לתקן את ערעורו רק מאוחר יותר, לאחר שינוי הייצוג המשפטי, מצביעה על ניסיון בדיעבד להצדיק שינוי לב. בית המשפט הדגיש כי היתר לחזור בו מהודאה צריך להינתן רק במקרים חריגים, וזה לא היה אחד מהם. נמצא כי זכויותיו של המערער נשמרו, והיתרונות שבהסדר הטיעון הוכרו. בהתייחסו לעונש, מצא בית המשפט כי העונש שהטיל עליו בית משפט קמא סביר, ולא מצא כל הצדקה להרשעה מאוחרת. עם זאת, בהתחשב במצבו הבריאותי של המערער ושל אשתו, הופחת עונש המאסר ל-15 חודשים. שאר מרכיבי המשפט נותרו ללא שינוי.