ה"ת 60767-05-21

תקציר

הנאשמים הואשמו במספר עבירות, בהן סחיטה באיומים והלבנת הון, ובית המשפט הורה להחרים את רכב הב.מ.וו שלהם. המבקש, שמכר את הרכב לנתבעים, טען כי הרכב שייך לו מאחר שיתרת התמורה לא שולמה, וביקש את החזרתו. המבקש טען כי הרכב רשום על שמו ושועבד לחברה אחרת, וכי בהסכם עם הנתבעים נקבע כי הבעלות תועבר רק בתשלום מלא. המשיב, המייצג את המדינה, התנגד לבקשה וטען כי הבעלות המהותית ברכב היא של הנתבעים. עם זאת, השופט מצא לטובת המבקש, והגיע למסקנה כי הבעלות והזכות להחזיק ברכב שייכות לו. זאת, בהתבסס על הסכם המכר שאינו שנוי במחלוקת, אשר קבע בבירור כי תשלום מלא הוא תנאי מוקדם להעברת הבעלות, ועל הימנעותה של המשיבה מלספק טיעוני נגד מספקים. כמו כן, הדגישה השופטת כי יש להתייחס לצווי החילוט בזהירות ולשמור אותם למצבים בהם אין ברירה חלופית, במיוחד כאשר הם פוגעים בזכויותיהם של צדדים שלישיים שאינם קשורים לעבירה. משכך, קבע בית המשפט כי יש להחזיר את הרכב למבקש, אשר נפסק לו גם הוצאות בסך 1,500 ₪ מהמשיב. יישום ההחלטה נדחה ליום 1.7.2021, לבקשת המשיב.