ת"א 879/04

תקציר

התובע תבע את הנתבעים, בטענה שהם הבעלים של 2/8 חלקת קרקע מסוימת וביקש לבטל את הסכם המכר של הקרקע האמורה לנתבעים. בתחילה טען התובע כי חתימתו על הסכם המכר זויפה, אך בהמשך הודה כי אכן חתם עליו. טענתו העיקרית של התובע הייתה כי הוטעה לחתום על ההסכם, מתוך אמונה כי הוא מוכר את הקרקע לבתו, בעוד שבפועל מדובר במכירה לנתבעים. הנתבעים טענו כי המכירה הייתה לגיטימית וכי התובע ידע למי הוא מוכר. השופטת קבעה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענתו להטעיה, וכי עדותו שלו הייתה סותרת. מנגד, גרסת הנאשמים לאירועים הייתה עקבית ונתמכה במספר עדים. גם ראיותיהם הספיקו כדי לשכנע את השופט כי התובע היה מודע לזהות הרוכשים ולא הוטעה. השופטת הדגישה כי מצופה מאדם לדעת את תוכנם של המסמכים עליהם הוא חותם, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות אחרת. לפיכך, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, בשל איחור הנתבעים בהגשת סיכומיהם והיעדרותם מחלק מהדיונים.