תא"מ 48899-06-19

תקציר

התובעת, שהיה לה סכסוך עבודה עם הנתבעת, טענה כי הנתבע פתח במסע השמצות נגדה, לרבות תלונות שווא במשטרה ובוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. היא טענה כי פרסומים אלה מהווים לשון הרע וביקשה פיצויים. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע התחזה לעורך דין, מה שהוביל אותו להגיש תלונות. בית המשפט בחן האם הביטויים מהווים לשון הרע, ואם כן, האם הם מוגנים על ידי החוק. באשר לדברים שנאמרו לבן זוגה של התובעת, קיבל בית המשפט את גרסת התובעת וקבע כי אין בהן משום לשון הרע אלא בהבעת כעס וחוסר אמון. עם זאת, התלונות למשטרה וללשכת עורכי הדין נחשבו ללשון הרע שכן הן עלולות לפגוע בשמו הטוב ובעיסוקו של התובע. בית המשפט בחן האם הנאשם נהנה מהגנות כלשהן על פי החוק ומצא כי כן. נקבע כי הנתבע הצליח להוכיח את אמיתות פרסומיו וכי חזקת תום הלב שלו לא הופרכה. מאחר והתבטאויותיו של הנתבע היו מוגנות, נדחתה תביעת התובע לפיצויים. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.