תלה"מ 28665-02-19

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק במחלוקת על תשלומי מזונות ילדים שנקבעה בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים בשנת 2009. ההסכם, שאושר על ידי בית המשפט ונכנס לתוקף כפסק דין, חייב את האב לשלם 6,500 שקל בחודש עבור מזונות שתי בנותיו. האב הגיש תביעה להפחתת דמי מזונות, תוך ציון שינוי נסיבות מהותי מאז חתימת ההסכם: גידול משמעותי בהכנסות האם ובמצבה הכלכלי, הרעה במצבו הכלכלי של האב, צמצום ההוצאות הנדרשות לגידול הבנות בשל גילן המבוגר והרחבה משמעותית של זמן השהייה עם הבנות. מנגד, טענה האם כי יש לדחות את תביעת האב מחוסר תום לב ואי הוכחת שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט פתח בהתייחסות לסירובה של האם להיחקר חקירה נגדית, מה שמנע מבית המשפט לבחון את טענותיה במלואן והעלה ספקות לגבי מהימנותה. צוין כי תצהירה לא ישמש כראיה בשל סירוב זה. לאחר מכן בחן בית המשפט את סוגיית תום הלב ומצא כי תביעת האב לא הוגשה בחוסר תום לב. האב שילם מזונות באופן עקבי לאורך השנים ועתר להפחתה רק לאחר שמצבו הכלכלי הידרדר משמעותית. טענת האם כי האב הפחית באופן חד צדדי את תשלומי המזונות לא נתמכה בראיות. לאחר מכן, בית המשפט בחן את שינוי הנסיבות הנטען בו. נמצא כי אכן חלה עלייה משמעותית בהכנסותיה ובמצבה הכלכלי של האם, לרבות מגורים משותפים עם בן זוג חדש שתרם להוצאות משק הבית. מנגד, מצבו הכלכלי של האב הידרדר מאוד מאז נכנסה החברה שבבעלותו לכינוס נכסים. בית המשפט קיבל את עדותו של האב בנקודה זו וקבע כי הכנסתו החודשית הנוכחית עומדת על 5,000 ₪ בלבד. באשר לזמני השהות עם הבנות, קבע בית המשפט כי חלה עלייה בזמן המשמורת של האב, אך השינוי לא היה מהותי. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שצרכיהן של הנערות הגדולות פחתו עם הזמן. בית המשפט התייחס גם להשפעתו של פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון (ע"א 919/15) על חלוקת חובות מזונות הילדים במקרים של משמורת משותפת. בפסק דין זה נקבע כי שני ההורים אחראים באופן שווה למזונות ילדיהם בגילאי 6-15, והנטל מתחלק בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. בית המשפט מצא כי שינוי זה בחוק, יחד עם השינויים בנסיבות הצדדים, מצדיקים בחינה מחודשת של סכום המזונות. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת האב וביטל את תשלומי המזונות לחלוטין. החלטה זו התבססה על שינוי הנסיבות המשמעותי, לרבות שיפור מצבה הכלכלי של האם, יכולת השכר המופחתת של האב והעקרונות שהותוו ברע"א 919/15. הביטול היה בתוקף מיום מתן פסק הדין, והאב לא נדרש לפצות את האם בגין תשלומי יתר בעבר. בית המשפט גם התווה הסדר חדש לתשלום הוצאות הבנות במהלך שירותן הצבאי ולצרכים שלא היו תלויים בשהותן אצל מי מההורים. השופטת הדגישה את חריגותו של מקרה זה ואת הצורך לכבד את טוהר הסכמי הגירושין, אך הגיעה למסקנה כי הנסיבות הספציפיות מצדיקות ביטול מזונות.