בש"פ 6313/07

תקציר

המחלוקת נסובה סביב זכות הערעור על החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים בעניין מעצר, כפי שחלים בחוק המעצרים ובחוק השיפוט הצבאי. סעיף 53 לחוק המעצרים מעניק זכות ערעור לבית המשפט העליון על החלטות בית המשפט העליון בנוגע לבקשות מעצר, שחרור או עיון חוזר, אך רק אם הוראות חוק המעצרים מעוגנות בחוק. עם זאת, חוק השיפוט הצבאי קובע כי הוראותיו גוברות על חוק המעצרים, וכי זה האחרון יחול רק כאשר חוק השיפוט הצבאי מתייחס אליו. מאחר שחוק השיפוט הצבאי אינו מתייחס למנגנון הערעור שבחוק המעצרים, אין זכות ערעור לבית המשפט העליון בהליכי מעצר צבאי. זאת ועוד, המונח "הליכי מעצר" בחוק השיפוט הצבאי מתפרש ככולל הליכים לביקורת שיפוטית על החלטות מעצר, ומשכך, היעדר התייחסות להסדר הערעור של חוק המעצרים משמעותו שהוא אינו חל על תיקים צבאיים. חוק השיפוט הצבאי נועד להוות מערכת נפרדת ומקיפה המותאמת לצרכים הצבאיים, והיעדר זכות ערעור שנייה אינו פוגע בזכויות היסוד של החיילים. לפיכך, יש לדחות את הערעור על החלטת בית המשפט הצבאי לעררים, שכן התשתית הסטטוטורית הקיימת אינה מאפשרת ערעור כזה. החלטה זו אינה מתייחסת לאפשרות לערער על החלטות בית המשפט הצבאי בהליכים שונים.