בש"פ 8557/13

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורו של הנאשם על מעצרם לפני מתן גזר הדין. על פי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי, ערעור על החלטת בית משפט השלום יכול להתיר רק באישור השופט. הקריטריונים לכך, כפי שנקבעו ברע"א 103/82, הם שהערעור מעורר שאלות מעבר לאינטרס הפרטי של הנאשם. השופט אינו סבור כי מקרה זה מעורר שאלה כזו, ולכן אין מקום לקבל רשות ערעור. השופט גם אינו סבור כי מדובר במקרה מיוחד שבו החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת יתר על המידה בזכויות הנאשם. יתר על כן, השופט מקיים את פסיקותיהם הקודמות של בתי המשפט הפרוצדורליים, לפיהן מוסד "ההידברות המחודשת" אינו חלופה סגורה למעצר. השופט לא מצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, וטענת הקיפוח לא התקבלה. באשר לעוצמת הראיות נגד הנאשם, מסכים השופט עם בית משפט השלום כי קיימות די ראיות לכאורה ועילות מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהנאשם. השופט סבור כי צדק בית המשפט המחוזי כשסירב לחלופת מעצר, נוכח עברו הפלילי של הנאשמים, חומרת המעשים המיוחסים להם וחוסר עיסוקם בשיקום טרם מעצרם. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, והנאשם יישאר במעצר עד למתן גזר דינו.