ת"א 36937-05-17

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, תבע פיצויים מהנתבעת, המבטחת של הרכב בו נהגו, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע טען לפגיעות גופניות הפוגעות בתפקודו ובכושר ההשתכרות שלו. הנתבע טען כי טענות התובעים מוגזמות וכי לתאונה הייתה השפעה מינימלית על חייהם. בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים שאישרו את נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה. חוות הדעת של המומחים התקבלו, ונקבעה נכות רפואית בשיעור של 16.4%. בגין הכאב והסבל שנגרמו פסקו לתובע 27,000 ₪. בית המשפט בחן את טענות התובע לפגיעה בכושר ההשתכרות, וקבע כי הראיות תומכות בהפחתת השתכרות בגין שנתיים לאחר התאונה, ופסק 117,000 ₪ עבור העבר ו-10,000 ₪ עבור העתיד, שכן התובע הגיע לגיל פרישה. בקשות התובע לפיצוי בגין נזקקות לעזרת הזולת והוצאות רפואיות נענו באופן חלקי, וקיבל 5,000 ₪ בעבר ובעתיד, ו-6,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד. סכומים אלו קוזזו מתשלומי המל"ל שקיבלה התובעת, בסך של 29,900 ₪, כך שהנתבעת תחויב לפצות את התובע ב-151,000 ₪. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת התובעת, והנתבע חויב לבצע את התשלומים תוך 30 יום.