דנ"א 1380/17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לדיון נוסף בתיק. השופט קבע כי המשך הדיון הוא צעד חריג השמור למקרים בעלי חשיבות משפטית חריגה, ומקרה זה לא הוכיח משמעות כזו. השופטת בחנה את הטענות שהעלתה המבקשת בדבר השלכות אימוץ כלל שיקול הדעת העסקי, סטנדרט הביניים ו"הביקורת המוגברת" שנדונו בפסק הדין, ומצאה כי הן חסרות שחר. בטיעונים אלה לא הוצגו פסקי דין חדשים המצדיקים דיון נוסף. השופטת גם לא הסכימה עם הגדרתו של המבקש את הביקורת המוגברת כמחמירה עבור התובע ומקלה עם נושאי המשרה, והסבירה כי היא דווקא מיטיבה עם התובע. כמו כן, הבהירה השופטת כי פסק הדין לא קבע כללים חדשים בדבר שחיקת חובת הגילוי לפי חוק ניירות ערך, ואף לא בחן את פעולותיהם של נושאי משרה על בסיס "מבחן התוצאה". השופט ציין כי בעוד שעמדתו של השופט עמית ראתה בחלוקת דיבידנדים ככזו שאינה מהווה "עסקה", אין מדובר בפסיקה מחייבת, שכן חוות דעתה של השופטת ברון הייתה עניינית והשופט סולברג התנגד לקביעה כללית. בנוסף, הדגישה השופטת כי פסק הדין שניתן פה אחד ואופיו התיאורטי של הדיון תומכים אף הם בדחיית הבקשה. לבסוף, השופט הורה למבקש לשאת בהוצאות בסך 15,000 ₪ לכל קבוצת משיבים.