עמ"ש 31808-05-20

תקציר

המערערים ערערו על פסק דינו של בית משפט קמא בעניין תוקפה של צוואה ויחסיו של המשיב עם המנוח. לטענתם, בית משפט קמא התעלם מטענותיהם, נמנע מלהתייחס לסתירות בעדותו של המשיב והיה עליו לחייב את המשיב להציג ראיות נוספות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה טענות אלה שכן פסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט ומנומק היטב. היא שקלה את כל הסוגיות שבמחלוקת וסיפקה ממצאים מבוססי ראיות, כולל חוות דעת מומחים. בית המשפט הדגיש כי אין צורך ששופט יתייחס לכל טענה שהועלתה, במיוחד אם אינה קריטית להכרעה. באשר לטענת המערערים כי המשיב אינו בן משפחה, ציין בית המשפט כי מדובר בסוגיה נפרדת מיחסיו עם המנוחה, אשר הוכחו די הצורך. בית המשפט דחה גם את ניסיונותיהם של המערערים להציג ראיות וטיעונים חדשים, שכן הם לא הוגשו בטרם עת ולא נתמכו. יתר על כן, חוות הדעת הגנאלוגית, אף שלא ענתה על כל השאלות, לא ערערה את המסקנה כי הצוואה זויפה. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור, תוך שהיא מאשרת את פסק הדין. המערערים חויבו לשלם את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.