בג"צ 3830/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה המערערת על התיקון לתקנות בריאות העם. תפקידו של בית המשפט אינו להתערב בחקיקת משנה אלא אם קיימות נסיבות חריגות של חוסר סבירות מהותי או קיצוני. התקנות המדוברות, האוסרות על שימוש בטשטוש במרפאות לכירורגיה קטנה, נועדו להבטיח את בטיחות המטופל ומאחוריהן עומדים שיקולים רלוונטיים. בעוד העותר טען כי החריג לכלל, המאפשר טשטוש בניתוחי עיניים המבוצעים במרפאות לכירורגיה קטנה, צריך לחול גם על מרפאתם שלהם, בית המשפט הדגיש כי הכללים המשפטיים הם קטגוריים ואינם יכולים להתחשב בכל מקרה ומקרה. נחה דעתו של בית המשפט כי התיקון משרת את תכליתו וכי אין צורך להרחיב את החריג כך שיכלול גם את עניינו של העותר. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי התקנות מפלות לרעה מנתחים פלסטיים. ההבחנה בין מנתחים פלסטיים לרופאי עיניים אינה מתייחסת לקבוצות מוגנות כלשהן ואינה מהווה גנאי כלפי מנתחים פלסטיים. לבסוף, השופטים הגיעו למסקנה כי אין סיבה לפסוק הוצאות למי מהצדדים. השופט י' עמית והשופט י' וילנר הסכימו עם ההחלטה.