ת"א 1305-03-21

תקציר

המועצה ביקשה להסיר את ידו של התובע מחלקת מקרקעין, תחילה באמצעות צו מיום 30.09.2020, ולאחר מכן באמצעות צו נוסף מיום 08.02.2021. שני הצווים הוצאו מכוח חוק פינוי מקרקעין, המסמיך "אפוטרופוסים" מסוימים להוציא אנשים ממקרקעין. עם זאת, בית המשפט מצא כי המועצה אינה זכאית להיות "אפוטרופוס" לפי חוק זה ביחס לחלקה הנדונה, ולכן שני הצווים בטלים. עוד ניסתה המועצה לטעון כי חוקים אחרים, לרבות חוק החלקות הפנויות, חוק המקרקעין, צו המועצות המקומיות, חוק עזר ג'דיידה מכר וחוק שמירת הניקיון, מסמיכים אותם להסיר את ידו של התובע מהקרקע. בית המשפט דחה טענות אלה, לא מצא טעם בפרשנויות המועצה לחוקים אלה, וציין כי הן אינן מקנות למועצה זכות להסיר את ידו של התובע מן הקרקע. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המועצה לא פעלה בסבירות או בתום לב בהוצאת הצווים. התובע החזיק במקרקעין מספר שנים, והשתמש בהם לאחסון כלים וכלי רכב לעסקיו, והמועצה לא פנתה אליו ולא התקשרה עמו טרם הוצאת הצווים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הצווים נועדו אך ורק להרחיק את התובעת מהמקרקעין ולא התכוונו באמת ובתמים להקים גן ציבורי או חניון, כאמור בצווים. סיכומו של דבר, הכריז בית המשפט על הצו מיום 08.02.2021 כבטל ודחה את תביעתה שכנגד של המועצה להוצאת ידו של התובע מהמקרקעין. בנוסף, בית המשפט הורה למועצה לשלם לתובע 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להתבצע בהתאם.