ע"פ 4416/90

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת למקרה בו הורשע המערער, מיכאל זנו, בשורה של אישומים הקשורים לשוחד, מרמה ומסירת מידע כוזב. סעיפי האישום נגדו כללו קשירת קשר להפחית את שומת המע"מ של אחיו, הצעת שוחד לפקיד מס הכנסה ודיווח כוזב למשטרה. זנו ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי, וטען לעונש מופחת או עבודות שירות במקום מאסר. עם זאת, בית המשפט העליון, בהרכב השופט א' ברק והשופט א' גולדברג, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון הכיר בחומרת השוחד כמעשה מושחת, והדגיש כי מאסר הוא התגובה הראויה, למעט בנסיבות חריגות. השופטים הסכימו עם החלטת בית המשפט המחוזי כי אין עילה מספקת לסטות מעונש המאסר הרגיל בגין שוחד. הם שקלו גם את העבירות הנוספות של זנו, שכללו הונאה ומסירת מידע כוזב למשטרה, ולא מצאו סיבה להטיל עונש קל יותר. בנוסף, בית המשפט הכיר בתרומתו החיובית של זנו לחברה, אך לא מצא בה די כדי להצדיק הקלה נוספת. בסופו של דבר נדחה הערעור, וגזר הדין המקורי נותר בעינו.