ת"א 1170-07-11

תקציר

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מאפשר ראיות לסתור את קביעת הנכות של המוסד לביטוח לאומי בנסיבות מיוחדות. נסיבות אלה מתחלקות בדרך כלל לסיבות משפטיות – אם קיים פגם פרוצדורלי משמעותי – או לסיבות עובדתיות כבדות, כגון שינויים במצבו של התובע או עובדות רלוונטיות שלא פורסמו. בית המשפט בוחן את ההצדקה להתרת ראיה כזו, ואם אושרה, בוחן לגופה. אם קביעת המכון סותרת, בית המשפט ממנה מומחה לקביעת דרגת הנכות הנכונה. יש זהירות במתן אפשרות לראיות לסתור, והיא מוגבלת למקרים חריגים. במקרה זה טוענים המבקשים כי לוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לא הייתה גישה למסמכים קריטיים המפרטים את מצבו האורתופדי והנפשי של התובע. בית המשפט מסכים חלקית, וקובע כי לוועדה חסר מידע רלוונטי על הפגיעה האורתופדית של התובע – פגיעה בקרסול שהובילה לקטיעה. משכך, בית המשפט מתיר הצגת ראיות סותרות ומינה את ד"ר יגאל מירובסקי לקבוע את הקשר הסיבתי בין פגיעה זו לבין התאונה, יחד עם אחוזי הנכות שלה. באשר לנכות נפשית, בית המשפט מצדד גם במבקשים, שכן חוות הדעת של הפסיכיאטר של הוועדה מניחה קשר בין התאונה לבין הקטיעה. בית המשפט ממנה את פרופ' אליצור אבנר להעריך את הנכות הנפשית ושיעורה, בכפוף לממצאיו של ד"ר מירובסקי. עלויות מומחים אלה מוטלות על הנתבע, אשר ינוכו מפיצויי התובע אם ממצאי המומחה אינם לטובת התובע. הניסוי נקבע ל-5 במרץ 2013, עם הוראות ספציפיות לחישובי נזקים ומינויים של מומחים. החלטה זו התקבלה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 15.11.2012.