ת"א 6162/04

תקציר

התובעים, ליובוב ויצחק קוזוקין, ביקשו לרכוש דירה עם מרפסת גדולה לתחביבה של ליובוב לגדל צמחים ולמנוחה של אמה. הם מצאו דירה המתאימה לכאורה לצרכיהם בבעלות הנתבעים מירה וזבולון גולן. המתווך, רונן שמש או יורי ברנדווין, הראה להם דירה עם מרפסת של כ-66 מ"ר. התובעים התרשמו והחליטו לרכוש אותו. באותו יום ניהלו הצדדים משא ומתן על המחיר באמצעות המתווך וקבעו פגישה עם עורך דינם, עו"ד גד ויסקינד, לחתימה על החוזה למחרת. התובעים רצו שהמרפסת תוזכר במפורש בחוזה, אך עו"ד ויסקינד הסביר כי אין צורך שכן היא חלק מהדירה. החוזה תיאר את הדירה כבעלת מרפסת בגודל 45 מ"ר. למחרת ביקרה שוב גברת קוזוקין בדירה ושילמה את התשלום הראשון. מספר ימים לאחר מכן נפגשו הצדדים במשרדו של עו"ד ויסקינד, שם בוצעה תוספת לחוזה לפיה שטח המרפסת הוא 45 מ"ר. התובעים טענו כי הוטעו לגבי הבעלות על המרפסת וביקשו לבטל את החוזה ולקבל החזר מלא בצירוף נזקים. הנתבעים טענו כי התובעים ידעו את גודל המרפסת בפועל. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הם אכן סברו שהמרפסת כולה שייכת לבני משפחת גולן והוטעו. זאת ועוד, עו"ד ויסקינד לא התרשל בעריכת החוזה. לפיכך, החוזה בוטל כדין, ועל בני הזוג גולן להחזיר את סכום הרכישה בצירוף ריבית ונזקים. תביעת התובעים נגד עו"ד ויסקינד נדחתה. בני הזוג גולן חויבו לשלם לעו"ד ויסקינד שכר טרחת עורך דין וסכום מופחת לעו"ד ויסקינד בגין הליך הצד השלישי.