ע"א 33683-11-11

תקציר

פסק הדין עוסק בשני ערעורים על סכסוך בין בני זוג נשואים בשנות השישים לחייהם שעלו לישראל מאיראן בשנת 1979, והערעורים עוסקים בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה בארבע תביעות אלימות, מזונות, דמי שימוש ואכיפת פסק דין לפירוק השיתוף. האישה התגוררה לבדה בדירתם של בני הזוג מאז שנת 2001 בעקבות סכסוך, אם כי בני הזוג לא התגרשו. הערעור הראשון מוגש על ידי הבעל, בטענה כי אין לחייב אותו לשלם דמי שימוש ראויים לאישה עבור התקופה בה התגוררה לבדה בדירה שבבעלותם המשותפת, שכן הוא לא הסכים למגוריה הבלעדיים וניסה למכור את הנכס אך נמנע על ידי האישה. בית המשפט מוצא כי הבעל ויתר על זכויותיו בדמי שימוש עד שנת 2009 בה הגיש תביעה לפירוק השיתוף, ופוסק לו דמי שימוש מאז ועד שנת 2012, אז הסכימו בני הזוג לפעול למימוש הפירוק יחד, בשיעור של 1,400 ₪ לחודש, ובסך הכל 61,600 ₪ עם הפרשי ריבית והצמדה. הערעור השני מוגש על ידי האישה, המבקשת פיצויים בגין מעשי אלימות שביצע הבעל, וכן מזונות. בית המשפט פוסק לטובתה בעניין תקופת ההתיישנות לתביעת הנזיקין, וקובע כי מאחר ובני הזוג לא התגרשו, התביעה אינה מיושנת. עם זאת, השופטת מסכימה עם בית משפט קמא כי המשיבה לא הוכיחה די הצורך את הקשר בין אירועי האלימות לבין נזקיה הנטענים, או את סכומם, ולכן פוסקת לה פיצוי בגין כאב וסבל בסך 30,000 ₪, שינוכו מדמי השימוש המגיעים לבעל. עוד קובעת השופטת כי המשיבה לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי המצדיק תשלום מזונות, ועל כן דוחה את תביעתה. ערעורי הצדדים מתקבלים באופן חלקי, והחלטת בית המשפט לענייני משפחה מתעדכנת בהתאם.