עמ"ש 31035-09-16

תקציר

הדיון והכרעת בית המשפט מתמקדים בשאלה האם יש לראות ב"כושר השתכרות" נכס מאזן לפי חוק יחסי ממון. השאלה המשפטית העיקרית נסובה סביב השאלה האם יש להתייחס לכושר ההשתכרות כאל נכס מוחשי לאיזון או שמא עליו להיות כלי שוויוני המשמש להתאמת יתרות משאבים בנסיבות מיוחדות. הדיון כולל פרשנויות מפסקי דין קודמים ותיקון לחוק לאחר פסיקת בית המשפט העליון, תוך הדגשת שיקול הדעת שיש לבתי המשפט בבואם להחליט על חלוקת נכסים עתידיים. בית המשפט החליט כי כושר ההשתכרות לא צריך להיות נכס מאזן כברירת מחדל אלא יכול לשמש כלי שוויוני, המעניק לבתי המשפט גמישות במקרים של פערים. המקרה שנדון עסק בערעור של מערער על פסק דין המחייב אותו לאזן פערי כושר השתכרות לכאורה באמצעות ביצוע תשלומים לבת זוגו לשעבר. העד המומחה חישב תחילה תשלומים אלה על בסיס כושר השתכרות עתידי עד לפרישתו של המערער, בהתחשב בשכרו הנוכחי ולא בהתחשבנות עם מזונות. עם זאת, בית המשפט מצא טעויות מתודולוגיות בגישה זו והמליץ על חישוב מחדש של פיצוי חד-פעמי המבוסס על כושר השתכרות בעת הפרידה, המכסה רק תקופה ספציפית לאחר הפרידה. בכך החזירה ערכאת הערעור את התיק לבית משפט קמא, הורתה על כיול מחדש על ידי מומחה, והורתה למשיב לכסות את הוצאות המשפט של המערער בסך 7,500 ₪, שישולמו לאחר פסק דינו הסופי של בית משפט קמא.