ה"פ 820/02

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת המבקש ופוסק לטובתו. אין חולק כי הקרקע המדוברת הייתה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל עד להפקעתה בשנת 1983. המבקש שכר את הקרקע מהמינהל טרם ההפקעה, ולאחר מכן הזכויות הועברו אליו על ידי הוריו. בעוד המשיבים טוענים כי למבקש אין זכויות במקרקעין, השופט קובע כי למבקש זכות חכירה, שהיא זכות מחייבת. עוד קובע השופט כי למבקש לא נודע כראוי על ההפקעה. למרות שהמשיבים טוענים כי פעלו בהתאם לנהלים התקינים, מהראיות עולה כי הם הודיעו רק לבעל הקרקע הקודם, מינהל מקרקעי ישראל, ופרסמו הודעה בעיתון. השופט מקבל את טענת המבקש, כי נודע לו על ההפקעה רק בשלב מאוחר הרבה יותר, וסבר שיש לו זכויות בנכס משום שהוא משלם מיסים והיטלים. באשר לפיצויים, פקודת הקרקעות מטילה חובה לשלם למי שאדמתו הופקעה ממנו. מכאן קובע השופט כי המשיבים 1 ו-2, שביצעו את ההפקעה, חייבים בעיקר בפיצוי המבקש. עם זאת, מאחר שמינהל מקרקעי ישראל היה הבעלים של הקרקע לפני ההפקעה ותרם לכך שהמבקש לא ידע עליה, גם הם אחראים, אם כי במידה פחותה. השופט מקבל את הערכת שווי הקרקע שהציג המבקש, הקובעת את הפיצוי על סך 2,380 ₪ בתוספת הצמדה מיום 10.2.83, ומורה כי ישולמו על ידי המשיבים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בתוך 30 יום. משיבים אלה נדרשים גם לשלם מחצית מתשלום הריבית החוקית, ואילו מינהל מקרקעי ישראל ישלם את המחצית השנייה. כן חויבו המשיבים לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המבקש, כאשר המשיב 3 משלם שליש והמשיבים 1 ו-2 משלמים שני שלישים מסך ההוצאה בתוספת שכר טרחת עורך דין.