ת"ד 452-07-13

תקציר

בית המשפט קבע כי אין ספק שמשאיתו של הנאשם פגעה בהולך הרגל, ודחה את הטענות שהציגה ההגנה. השופט קיבל את ראיות הווידיאו ואת עדות הקורבן, שאוששה על ידי עדים אחרים ועל ידי דבריו של הנאשם עצמו. גם הטענות בדבר אי פירוט אופן פגיעת המשאית בנפגע, מנגנון התאונה וכיוון ההליכה בו הלך הנפגע נדחו. השופט הדגיש כי חובת הזהירות של הנתבע כלפי הולך הרגל הייתה רעיונית וקונקרטית כאחד, בהתחשב באינטראקציה הקודמת ביניהם. הם הגיעו למסקנה כי הנאשם נהג ברשלנות ובקלילות, לא נקט אמצעי זהירות סבירים וחרג מסטנדרט התנהגות סביר. טענת הנאשם כי לא ראה את המתלוננת לאחר שיחתם לא התקבלה, במיוחד לאור העובדה שהיה מודע לשטחים המתים של המשאית. השופט הדגיש כי נהג סביר היה צופה את נוכחותו של הולך הרגל ואת הסכנה הפוטנציאלית. יתר על כן, ההשפעה של כל רשלנות תורמת מצד הנפגע נמצאה לא רלוונטית, שכן הנתבע היה צריך לצפות את האפשרות ולנקוט באמצעי זהירות מתאימים. בסיכומו של דבר, הצליחה התביעה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי התנהגותו של הנאשם הובילה לתאונה. השופט הרשיע את הנאשם בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום. פסק דין זה ניתן לאחר שקילה מדוקדקת של מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו.