ע"א 1013/92
פסק-דין עליון
תקציר
המערער ניסה לפסול את שופט בית המשפט המחוזי שדן בעניינם, בטענה לדעה קדומה, אך נדחה, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את הדחייה, והדגיש כי זכותו וחובתו של בית המשפט לנהל דיונים ולנהל את הצגת הראיות כדי להבטיח בירור עובדתי רציונלי. השיטה האדברסרית מסמיכה את בית המשפט להתערב ולהגביל הארכות בלתי סבירות בחקירות ובטיעונים. ההחלטה לפסול שופט מבוססת על משוא פנים אובייקטיבי ולא על רגישותו הסובייקטיבית של בעל הדין. במקרה זה, ניהול הדיון על ידי בית המשפט המחוזי היה בגבולות המקובלים. טענות המערער, שבמרכזן תפיסה של הטיה שיפוטית, חסרות שחר. בית המשפט העליון קובע כי התנהלותו של שופט בית המשפט המחוזי הייתה ראויה ודוחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי סבלנותו של בית המשפט אינה מעידה על פסיביות. במקום זאת, מוטלת החובה לנווט את המשפט באופן אובייקטיבי, הכולל קביעת קבילות שאלות וראיות. פסק הדין כולל תזכורת לכך שעל המתדיינים להתנהל באופן שימנע הסלמה במתיחות במהלך המשפט.
ע"א 1013/92 דוד הרוש נ' אורנה הרוש, עליון (12.3.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.